כרגע אנחנו זה בעיקר אני, אבל יש תקווה שהצוות ייתרחב בקרוב :)

שלום, קוראים לי אננדה (Ananda)

שמי המלא הוא אננדה פיני מוגילבסקי אבל זה יוצא דיי ארוך, אז נסתפק באננדה, טוב? :) מקור השם אננדה הוא בסנסקריט (הודית עתיקה) ופירושו Bliss - אושר עילאי. זה המצב אליו אני שואף עבורי, עבור סביבתי ועבור הכוכב כולו. וזה אפשרי. בעבר הלא-כל-כך-רחוק כדור הארץ היה גן-עדן עלי אדמות והתקיים בפשטות ובהרמוניה בין האדם, האדמה, הצמחים ובעלי החיים. המהפיכה התעשייתית הביאה איתה גידול עצום באוכלוסיה, ותרבות צריכה שמנצלת את משאבי הכוכב בצורה לא מאוזנת, ומייצרת הרים של אשפה וזיהום שפוגעים בחיים על הכוכב הזה. אני מאמין שבאפשרותנו לתקן את המעוות ולחיות חיים בריאים יותר ומאוזנים יותר. חיים ברי-קיימא.

שנים רבות הייתי הייטקיסט והתגוררתי בת"א. לפני כ-12 שנים, עליתי על דרך של התפתחות אישית ורוחנית ואני ממשיך לצעוד בה עד היום. כחלק מהדרך הזאת, התחלתי לבלות יותר ויותר זמן בטבע, בפסטיבלים, התכנסויות כאלה ואחרות, גדולות וקטנות, וגם לבד, עם עצמי. זה היה ועודנו תהליך של התקרבות אל הטבע ואל עצמי. כאמור, גרתי בת"א. אהבתי ועדיין אוהב את העיר הגדולה, אך בשנים האחרונות למגוריי שם הרגשתי צורך הולך וגדל לחיות קרוב יותר לטבע. וכך, לפני כ-5 שנים החלטתי לעזוב את העיר הגדולה, לעזוב את ההיי-טק ולצאת למסע.

המסע הוביל אותי למקומות נפלאים ובין השאר התגלה בפניי עולם הקהילות האקולוגיות. כך מצאתי את עצמי מבקר וגר בקהילות שכאלה בארץ ובחו"ל. גרתי בקהילות אקולוגיות בין תקופות קצרות של כ-3 חודשים ועד תקופה של שנתיים שבה גרתי באחת מהקהילות. החיים בקהילות היו נפלאים, מרתקים ולעיתים גם מאוד מאתגרים. נחשפתי לרעיון הפרמהקאלצ'ר (תרבות ברת-קיימא) והתחברתי אליו מאוד. בכל הקהילות בהן גרתי נושא המודעות לסביבה היה בעדיפות גבוהה מאוד ובכולן ניסינו לנהל את חיינו תוך התחשבות בטבע ונסיון ליצור הרמוניה עם הסביבה. בכולן כמובן שעשינו קומפוסט מטבח וגם שירותי קומפוסט וזכיתי לראות איך הזבל שלנו מכל הסוגים, יכול כעבור זמן להפוך לזהב שאותו פיזרנו לעצים ולערוגות. העצים היו ברובם עצי פרי ובערוגות גידלנו ירקות. זכיתי לחוות את המחזור השלם של זריעה > גידול > קטיף > אכילה > זריקת שאריות לקומפוסט > פיזור קומפוסט מוכן לטיוב הקרקע וחוזר חלילה. כך זכיתי לחיות קרוב לטבע אך לצערנו, שלא כמו באגדות, לא הכל ורוד (הקומפוסט למשל, יוצא שחור). האתגר המרכזי בקהילות אלה היה יחסי האנוש בקהילה. בעבר חיינו בשבטים וידענו איך להסתדר ביחד ובימינו עלינו ללמוד שוב ידע עתיק זה שנשכח - איך לחיות ביחד.

אחרי 5 שנים של חיים בקהילות אקולוגיות חזרתי לאחרונה לחיים עירוניים. הבית הראשון שגרתי בו היה בית דירות ללא קומפוסטר וזה שיגע אותי שלא היה לי מה לעשות עם שאריות המזון. היד שלי פשוט לא היתה מסוגלת לזרוק את הזהב הזה לפח הרגיל כי אז אני יודע שמסיעים אותן עשרות קילומטרים במשאיות מזהמות (זיהום מס. 1) ואז טומנים אותן באדמה ביחד עם פלסטיק וחומרים נוספים וזה יוצר רעלים לאדמה (זיהום מס. 2) וגזי חממה שנפלטים מתישהו לאוויר (זיהום מס. 3). כך הגעתי לחיפוש אחר קומפוסטרים ונסיון להעלות את המודעות לנושא וגם להתפרנס מזה בכבוד. יש בי את ההבנה שרוב מוחלט של אוכלוסיית הארץ והעולם חיה ביישובים עירוניים ולכן חשוב ביותר שנספק פתרונות אקולוגיים לאוכלוסיה זו. ואת זה בדיוק אני עושה כיום, תוך שילוב  הידע והאנרגייה שצברתי בשנים האחרונות.